סיפורה של מעישו
כשרותי התקשרה, לא הבנתי כמה השיחה הזו תרגש אותי.
"הפעם אני לא צריכה משהו," היא אמרה לי ישר, "אבל אני חייבת לשתף אותך."
רותי, מורה ממקיף א', סיפרה לי שהם אירחו אצלנו בחדר האימרסיבי את גמלאי מרכז "אנדנת" – בית תרבות לקהילת יוצאי אתיופיה. על הקירות הוקרן "הסיפור של מעישו", שמגולל מסע לארץ ישראל. בחדר עמדה מתורגמנית שתרגמה את הסרט מעברית לאמהרית בזמן אמת.
ואז הגיע הרגע הזה בסרט. הרגע שבו מעישו מבינה שהיא לא תוכל לעבור את הגבול לסודן עם אמא שלה הנכה, שאותה סחבה על הגב כל הדרך.
באותו רגע, קולה של המתורגמנית נשבר והיא פרצה בבכי. יחד איתה, בכו כל הגמלאים בחדר. הם לא ראו שם רק דמות מצוירת או סרט יפה – הם ראו את עצמם. הם חוו מחדש את המסע המפרך, את הכאב ואת המחיר ששילמו בדרך לארץ ישראל.
רותי תיארה לי את הסיטואציה ואני נשארתי בלי מילים. כיף לשמוע ולדעת שעבודה של 5 שנים הופכת להיות משמעותית כל כך, ושביכולתה של הטכנולוגיה לגעת בנימים הכי עמוקים של הנפש וההיסטוריה.
תודה לרותי על השיתוף ולגמלאי "אנדנת" שכיבדו אותנו בנוכחותם.
